מבחינה קלינית, היפותרמיה מוגדרת כטמפרטורת ליבה מתחת ל 35 מעלות צלזיוס, טמפרטורת גוף מתחת ל 32 מעלות צלזיוס נחשבת למסכנת חיים ואילו טמפרטורת גוף מתחת ל 27 מעלות באופן כרוני עשויה לגרום למוות. חום הגוף הנמוך ביותר שאדם הצליח לשרוד בו תועד כ 13.7 מעלות צלזיוס למבוגר ו 15.2 מעלות צלזיוס לתינוק.
היפותרמיה מתפתחת כאשר כמות החום שהגוף מאבד אל הסביבה עולה על כמות החום המיוצרת.
היפותרמיה קלה – טמפרטורת הגרעין נמצאת בין 35 – 33 מעלות צלזיוס. תסמינים אופייניים: רעידות, עליה בלחץ הדם, פגיעה בזיכרון, פגיעה הכושר הדיבור – דיסארטריה, פגיעה בשיקול הדעת ושינויים בהתנהגות.
היפותרמיה בינונית – טמפרטורת הגרעין נמצאת בין 32 – 29 מעלות צלזיוס. תסמינים אופייניים: הפסקת רעידות, קהות חושים, התרחבות האישונים, הפרעות בקצב לב, ירידה בתפוקת הלב ואיבוד הכרה.
היפותרמיה חמורה – טמפרטורת הגרעין נמוכה מ 29 מעלות צלזיוס. תסמינים אופייניים: פרפור חדרים, ירידה בקצב הנשימה, איבוד רפלקסים ותנועות רצוניות, הפרעות ביכולת הגוף לשמור על מאזן חומצה בסיס, איבוד התגובה לכאב, הפחתת זרימת דם אל המוח, בצקת בריאות ומוות.
