הערכה תזונתית וייעוץ למטופל עם עצירות
באופן כללי, תזונה דלת סיבים תזונתיים, צריכת נוזלים לא מספקת, ארוחות לא סדירות, חוסר פעילות גופנית ו / או דיכוי או התעלמות מהדחף לעשיית צרכים, הם גורמי סגנון החיים העיקריים שתורמים לעצירות ואלה שהדיאטן צריך להתמקד בעת ההערכה התזונתית. במהלך ייעוץ תזונתי למניעה והטיפול בעצירות, שינויים תזונתיים כגון: הגדלת צריכת סיבים ללפחות 25 גרם לכל יום מפרות, ירקות, דגנים וקטניות. כדי למזער את סיכון של גזים, נפיחות ותחושת נפיחות, צריכת סיבים צריכה להיות מוגברת בהדרגה על פני תקופה של שבועות או חודשים. מטופלים צריכים להיות מעודדים להתמיד בדיאטה החדשה שלהם, מאחר והשיפור עשוי להיות מורגש עד כחודש מתחילת הדיאטה.
שימוש בעזרים הבאים עשוי להיות יעיל בתחילה לשם הגברת פעילות מעיים: שזיפים מיובשים ומיץ שזיפים מכילים מרכיב בשם dihydroxyphenyl isatin, אשר גורם לתנועת המעיים המכונה תנועה פריסטלטית. שימוש בגורמים אשר יוצרים נפח, כגון פסיליום או סובין חיטת עשויים לעודד את תכיפות היציאות. הצריכה המומלצת לסובין חיטה משתנה מכפית אחת ל4-6 כפות ליום, במקביל לצריכת נוזלים מוגברת. ההשפעה המטיבה מופיעה בדרך כלל 12-24 שעות לאחר השימוש.
יש להימנע משימוש בסובין חיטה במקרים של חסימת מעיים או מצבים בהם קיימת עצירות על רקע חוסר פעילות של שרירי המעיים. תוספת שומן בתזונה יכולה להקל על תסמינים חלקיים של עצירות בשל הפרשת הורמונים כגון כולציסטוקינין אשר מגביר את התנועה הפריסטלטית במעי, והפרשת מיצי מרה, אשר מגבירים את ספיגת המים במעי וגורמים לצואה רכה יותר. צריכת נוזלים בהתאם לדרישת הגוף הינה תנאי הכרחי לטיפול בעצירות.
כמות הנוזלים הדרושה משתנה מאדם לאדם וכמובן תלויה בכמות הנוזלים האובדת מהגוף בשתן, בזיעה ובנשימה. באופן כללי ניתן לומר שלאדם הנמצא בתאים "נוחים" כלומר בתנאי טמפרטורה ולחות אשר אינם גורמים לאיבוד מוגבר של נוזלים דרך הזעה, מומלצת כמות נולים יומית השווה לכ – 350 – 300 מ"ל לכל 10 ק"ג משקל גוף.
הייעוץ הניתן לחולים הסובלים מעצירות צריך להיות מציאותי ומותאם לאדם. לדוגמה, צריכת נוזלים של 2 ליטר כל יום עלול להיות קשה להשגה עבור אנשים מבוגרים או אפילו מנוגדת להתוויות רפואיות, למשל בחולים עם אי ספיקת לב.
מהן הקטגוריות העיקריות של וניהול התזונתי לשלשול?
שלשול מסווג בדרך כלל בארבע קטגוריות עיקריות:
שלשול אוסמוטי (למשל בחוסר ספיגת פחמימות כגון לקטוז או פרוקטוז).
שלשול הפרשתי ( זיהומם חיידקי, חוסר ספיגה של חומצות מרה ).
שלשול דלקתי ( מחלת מעי דלקתית )
שלשול הנובע בהפרעה בתנועתיות המעי (תסמונת מעי רגיז למשל).
הטיפול מתבסס על הטיפול במחלה הבסיסית שגורמת לסימפטום של שלשול. הבעיה העיקרית בחולים עם שלשולים חריפים הוא איבוד נוזלים והאובדן הנלווה של נתרן, אשלגן וביקרבונאט. לכן בטיפול הראשוני, יש להשלימם כדי למנוע התייבשות, היפונתרמיה והיפוקלמיה ומניעת חמצת. השלמת נוזלים הינה קריטית במידה ולא ניתן לספק נוזלים על ידי שתייה, יש לספק עירוי עשיר באלקטרוליטים ופחמימות. גלוקוז מייעל את הקליטה של נתרן ואלקטרוליטים, לכן מומלץ נוזל משולב בגלוקוז האלקטרוליטים ולא מים.
בשלב האקוטי של שלשול, דיאטת נוזלית צריכה להינתן. לאחר מכן דיאטה בעלת מרקם רך, דלה בשומן וסיבים, אשר תכלול מזונות קלים לעיכול (כגון אורז, תפוחי אדמה, לחם לבן ). מתן פקטין בצורה של מיץ תפוחים עשוי להקל התסמינים של שלשולים. חולים עם שלשול אוסמוטי צריכים להימנע מכמויות גדולות של פרוקטוז, סוכרוז ולקטוז. לעתים קרובות, חולים עם שלשול אקוטי עשויים לפתח בשל נזק חלקי של רירית המעי ירידה בהפרשת לקטאז, במקרה שכזה תתפתח אי סבילות ללקטוז. במקרים של שלשול כרוני, הטיפול תזונתי תלוי בגורם הבסיסי (למשל מחלת צליאק, אי סביל ללקטוז, מחלת קרוהן).
אילו מזונות יגבירו את ייצור גזים במערכת העיכול?
חולים עם נפיחות בקיבה או גזים בבטן יכולים להקל על התסמינים שלהם על ידי הפחתת הצריכה של המזונות הבאים שמייצרים גז במערכת העיכול:
- שעועית, אפונה, עדשים.
- כרוב, כרובית, ברוקולי, בצל, לפת, מלפפון, במיה, תירס.
- שזיפים, תפוחים, צימוקים.
- סובין חיטה, כמויות מוגזמות של מוצרי חיטה או פרות.
- תחליפי סוכר (למשל סורביטול, manitol) כאשר הוא נצרך בכמויות גדולות.
- מזונות עשירים בלקטוז.
איך חולים עם אי סביל ללקטוז יכולים למלא את צרכי הסידן שלהם?
חולים עם אי סביל ללקטוז אינם יכולים לעכל חלב ולפעמים יוגורט; עם זאת, רוב החולים יכולים לסבול גבינה, גבינות קשות מכילות כמויות קטנות מאוד של לקטוז ובדרך כלל עשירות בסידן (למשל, גבינה בולגרית, צפתית, צ'דר). כדי למלא את צרכי הסידן שלהם, חולים יכולים גם לנסות חלב ללא לקטוז, תחליפי חלב כגון:חלב סויה, שקדים ושיבולת שועל, ירקות ממשפחת המצליבים (למשל כרובית, כרוב,כרוב ניצנים), דגים משומרים המכילים עצמות רכות כגון סרדינים, מים מינרליים עשירים בסידן, מוצרים מועשרים בתעשייה או תוספי סידן.
מה הן הסיבות העיקריות לתת תזונה בחולים עם מחלות מעי דלקתיות?
מספר מנגנונים תורמים לתת תזונה אשר נצפית בחולים במחלות מעי דלקתיות (IBD). ירידה בצריכה של מרכיבי תזונה חיוניים היא תסמין שכיח, לעתים קרובות בשל כאבי בטן, שלשול, אנורקסיה,בחילות והקאות ובמקרים של מגבלות או מורסות. יתר על כן, הדלקת ברירית המעי גורמת לשלשול או דימום אשר גורמים לאיבוד של חלבון, דם, מינרלים, אלקטרוליטים ויסודות קורט. כריתות מרובות, שגשוג יתר של חיידקים ופיסורות בין המעי הדק והגדול, עלולים להשפיע לרעה מבחינה תזונתית (למשל ויטמינים ומינרלים) בשל הפחתה בשטח סופג של המעי. יתר על כן, דרישת אנרגיה מוגברת בשל דלקת או חום יכולה להוביל לירידה במשקל הגוף. טיפולים תרופתיים עשויים להוביל לתת תזונה. לדוגמה, sulfasalazine פוגע בספיגת חומצה פולית, ואילו סטרואידים מפחיתים את ספיגת הסידן וגורמים לפירוק של חלבון. לבסוף, דיאטות מגבילות המומלצות לחולים על ידי בני משפחה, חברים ורופאים או תקופות ממושכות של צום, עשויים לתרום לסיכון של תת תזונה.השלכות של תת תזונה הן רבות, וכוללות ירידה בצפיפות מסת העצם, פיגור בגדילה ואיחור ההתבגרות המינית בילדים.
מה הם החסרים התזונתיים העיקריים של חולים במחלות מעי דלקתיות?
מחלות מעי דלקתיות (IBD). קשורות במספר חסר תזונתיים, כוללים אנמיה, ירידה ברמת האלבומין, סידן, מגנזיום, זרחן בדם. מחסורים תזונתיים בחומצה פולית, ניאצין, ויטמינים מסיסים בשומן ו - B12 במקרים של כריתת האיליום ( החלק הסופי של המעי הדק ) מינרלים כגון: ברזל, אבץ ונחושת. רמת נוגדי החמצון בדם מופחתת במחלת מעי דלקתי בחולים רבים, בעיקר אלה עם מחלה פעילה. חולים עם שלשולים והקאות עשויים להימצא בחוסר איזון אלקטרוליטי.
