אדם מאושר הוא האדם אשר מפעיל את המחשבה שלו בצורה הטובה והמוצלחת ביותר, אדם מאושר הוא אדם שמתענג ונהנה בתבונה ובאופן מאוזן, אדם מאושר הוא אדם שגופו בריא וצריך שמזון ושאר מיני טיפול יהיו בנמצא(1).
אדם צריך להתאמץ ככל שיוכל לחיות באושר. ראשון לאושר, הוא עיסוק בפעילות שיש בה חוכמה ונתפסת בעיננו כשלמות, "התבונה צמודה אף היא לאושר"(2). שני לאושר, הוא אורח חיים, כאשר כל אדם מקיים מה שראוי ונכון לו לקיים. שלישי לאושר, ככל שהמשתה, המאכל וההתעמלות שלנו יותאמו לצרכינו האישיים, הרינו מגדילים ומקיימים את בריאותינו- כל אלו תורמים "לשלמות האופי" שלנו.
ניתן לומר כי גם בתחום התזונה, ראשון לאושר, הקשור במחשבה ותבונה: כל אדם מפעיל כושר מחשבה כאשר מכניס מזון לגופו, מאנשים שמפעילים מחשבה בחסר ועד אנשים שמפעילים מחשבה ביתר. עיסוק בתחום התזונה נחשב לעיסוק בתחום חשוב המעניין כמעט כל אחד מאתנו במידה כזו או אחרת. כאשר אנו מתייחסים לתזונה שלנו כפעילות שאותה עלינו לנהל באופן נבון וחכם, אנו תופסים את פעילות התזונה שלנו כשלמות ולכן אנו מאושרים. שני לאושר, אורח חיים בריא גורם לנו להרגיש מאושרים ועל כל אחד לנהל את אורח החיים הבריא האישי המותאם לו. דברי אריסטו בעניין זה: "בכל מה שנוגע למעשינו ולמועיל לנו- למשל בענייני בריאות- אין שום חוק קבוע. מעשינו אינם נתונים למלאכה מסוימת או לאיזה מסורת של חכמים אלא צריכים עושיהם תמיד להתחשב בתנאים, ממש כמו במלאכת הרפואה"(3). האדם הנבון הוא מי שמשתמש ב"שביל הזהב", בתזונה מאוזנת תוך הפעלת שיקול דעת בבחירת מעשיו. שלישי לאושר, "הדבר הראשון שיש לעיין בו הוא כוח הגוף והבריאות. כוח הגוף נפסד גם על ידי יתרון וגם על ידי חסרון של התעמלות, וכך נפסדת הבריאות על ידי המשתה והמאכל כשהם יותר או פחות מדי, אך אם הם מותאמים לצורך, הריהם יוצרים ומגדילים ומקיימים אותה"(4).
ככל שנחכים, נבין ונדע באופן מדעי מה טוב ונכון לנו לאכול וככל שנהיה קשובים לעצמינו ונאכל את המזון האיכותי והבריא המתאים לצרכינו, כך נתרום כמיטב יכולתנו לבריאות שלנו ולחיי האושר שלנו. אושר אינו רגעי, אלא מדובר באיכות החיים בכללותם ולא ברגע זה או אחר. ככל שאדם ישאף לאורח חיים בריא הוא יממש את הפוטנציאל של אושרו.
על פי אברהם מאסלו(5), תאורטיקן מרכזי של הפסיכולוגיה ההומניסטית, לאדם יש שני צרכים בסיסיים אשר מניעים אותו: מניעי החסך ומניעי הגדילה. רק לאחר שהאדם החופשי סיפק את מניעי החסך שלו, אז הוא מתפנה לספק את מניעי הגדילה שלו. על פי "פירמידת הצרכים של מאסלו" עלייה במדרג חמשת הצרכים מותנית רק כאשר סופק צורך ברמה התחתונה יותר. בתחילה אדם שואף לספק את 'צרכיו הפיזיולוגיים' שהם שינה, נשימה, בריאות, היגיינה, שתייה ואכילה. רק לאחר שהאדם מילא את הצורך הראשון הוא יוכל לספק את 'צרכי הביטחון' שלו, שהם סביבה בטוחה ויציבה, מגורים וקביעות בעבודה. לאחר שהצורך השני סופק, הוא יוכל למלא את 'צורכי ההשתייכות', שהם קשרים חברתיים וחיזוקם, חיבור לקהילה ולמשפחה. לאחר שהצורך השלישי סופק, הוא יוכל לספק את 'הצורך בהערכה חברתית' שהוא כבוד, מעמד בחברה, מוניטין בעבודה, ביטחון עצמי, ואמונה ביכולת האישית. כאשר הצורך הרביעי סופק, האדם ישאף למלא את הצורך האחרון במדרג: 'הצורך במימוש עצמי', שהוא כולל את הצורך לדעת וללמוד, את הצורך ביופי ובאסתטיקה ואת היכולת להגשים את הפוטנציאל האישי והכישורים האישיים הייחודיים.
לאור פירמידת הצרכים של מאסלו, ניתן להסיק כי תזונת האדם, באה לידי ביטוי בכל אחד מחמשת השלבים. בשלב הראשון, אדם אוכל כדי לשרוד ולהתקיים. בשלב השני, אדם דואג למזון לביתו, למשפחתו ולקרוביו. בשלב השלישי, המזון הינו אמצעי להשתייך ולהתחבר למשפחה ולקהילה. בשלב הרביעי, התזונה מתחברת במספר רבדים לכל מה שקשור במעמד ובהערכת החברה. בשלב החמישי, הפנמת עקרונות תזונתיים לשם קידום הבריאות, אורח חיים מאוזן ופעילות גופנית, התזונה כגורם התורם לחיוניות, ריכוז וערנות וטיפוח היופי והאסתטיקה.
כאשר התזונה אינה מותאמת לנתונים האישיים של כל אדם, מצב זה אינו מאפשר לאדם לעלות בסולם המדרג ולהתקדם בסיפוק צרכיו עד כדי סיפוק הצורך ברמה העליונה ביותר, על פי מאסלו, המימוש העצמי.
ניתן לטעון כי פעילות גופנית גם היא מתקשרת לפירמידת הצרכים: בשלב הראשון, כל אדם דואג לשמור על כושר גופני במידה כזו או אחרת, כדי לספק את צרכיו הפיזיולוגיים ולשמר את בריאותו. בשלב השני, העיסוק בפעילות גופנית כלשהי, מקנה לאדם תחושת ביטחון ויציבות. כך למשל, עיסוק בפעילות מסוג לחימה (מומחיות בסוגי לחימה משרה תחושת ביטחון והגנה) או עיסוק באופן שגרתי בפעילות גופנית גורם לאדם לחוש יציבות ( שגרת ספורט תורמת לתחושת הביטחון). בשלב השלישי, פעילות גופנית תורמת לבנייה של קשרים חברתיים ויוצרת מכנה משותף וגיבוש בקהילה. כך למשל, אירועי ספורט, חברות במועדוני ספורט ויצירת קשרים בפורומים ספורטיביים כגון קבוצות אופניים, תחרויות ריצה. בשלב הרביעי, עיסוק בספורט כזה או אחר, קשור לסטטוס החברתי, לביטחון העצמי ולאמונה ביכולת ובמסוגלות של האדם. כמו כן, אנשים אשר עוסקים בספורט כמקצוע, זוכים להערכה והכרה מסביבתם. בשלב החמישי, אנשים אשר עוסקים בספורט, מתפתח בהם הרצון ללמוד, לדעת ולהעמיק בתחום הספורט האהוב עליהם כיוון שהם שואפים להגשים יותר ויותר את היכולות הגופניות שלהם.
