הנקודה במהלך פעילות גופנית בעוצמה גוברת שבה חומצת החלב בדם מתחילה להצטבר מעל לרמות המנוחה. במצב זה קצב ייצור חומצת החלב מהיר מקצב פינוי חומצת החלב ולכן חלה עליה בהצטברותה בדם. בעבר עליה בריכוזי חומצת החלב בדם נקשרה לעייפות ולחוסר יכולת להתמיד בדרגת מאמץ ( מעל לסף חומצת החלב ) לפרק זמן ממושך. כיום יודעים כי ההתייחסות לחומצה לקטית - חומצת חלב, הינה שגויה. יש להתייחס ליון החומצה הלקטית - לקטט. בנוסף ידוע כי ריכוז הלקטט אינם הגורם לעייפות שרירית, אלא שחרור יוני מימן - +H כתוצאה מתהליכי ייצור אנרגיה בשרירים.
סף חומצת החלב מכונה גם כסף האנאירובי או סף התחלת הצטברות חומצת חלב - OBLA- Onset of blood lactate accumulation
מסלול חומצת חלב מעורב באופן קבוע בתהליכי אספקת אנרגיה. מעורבות זו מוצאת ביטוי בהיווצרות קבועה של חומצת חלב, שאינה מעידה בהכרח על הצטברותה בריכוזים גבוהים בשרירים ובדם.
רמת הלקטט בשרירים ובדם בזמן מאמץ מושפעת מהגורמים הבאים:
• עצימות המאמץ.
• קצב הדיפוזיה.
• מידת השימוש בחומצת חלב כדלק מטבולי: לב, כליות, כבד ושרירי השלד שפעילים בעצימות נמוכה משתמשים בחומצת חלב.
• פעילות מעגל קורי.
• כמות השרירים המופעלים בזמן מאמץ. מאמץ משולב לעומת מאמץ עם קבוצת שרירים אחת.
• התפלגות סיבים השריר והסתגלות השריר למאמץ.
• טמפרטורת הגוף.
כאשר חומצת החלב אינה מצטברת בשרירים ובדם, היא אינה גורמת להתעייפות.
אנשים לא מאומנים: רמה קבועה של חומצת חלב עד למאמצים 55%-60% מה – VO2max.
אנשים מאומנים: רמה קבועה של חומצת חלב עד למאמצים 65%-80% מה – VO2max.
תחילת הצטברות המואצת של חומצת חלב מתרחשת, כאשר ריכוזיה בדם מגיעים לערכים של 2-4 מילימולר.
סף חומצת החלב יכול להתבטא על ידי: קצב הפעילות (מהירות הריצה), עצימות המאמץ יחסית לצריכת החמצן המרבית, ערכים של קצב לב וערכים של הספק מכני.
מדידת ריכוז חומצת חלב בדם באמצעות דגימות דם הנלקחות במהלך מבחן מאמץ מדורג. לפחות עשרה שלבים בני
4-5 דקות, בכל שלב נלקחות דגימות דם חוזרות.
שיטה נוספת מסתמכת על מדדים נשימתיים. מגמת השינוי באוורור הריאתי כתלות בעצימות המאמץ במהלך מאמץ מדורג. האצת האוורור הריאתי היא תוצאה של עלייה ברמת ה CO2 בדם, הנובעת מהצטברות חומצת חלב בדם.
שלב העלייה החדה באוורור הריאתי מקבל מבחינת עצימות המאמץ לסף חומצת חלב ולכן מכונה סף האנאירובי הנשימתי.
