רקע
היפרתרמיה - עליה בחום הגוף, כתוצאה ממאמץ גופני, מוגדרת כעליה בטמפרטורת ליבת הגוף מעל 40 מעלות צלזיוס במהלך פעילות גופנית. היפרתרמיה מתרחשת במהלך פעילות גופנית כאשר כמות החום שנוצר עקב פעילות השרירים גדולה מכמות החום אשר מורחקת מהגוף באמצעות מנגנון ההזעה. ייצור חום במהלך פעילות גופנית אינטנסיבית עשוי להגיע עד לפי 15-20 מאשר במנוחה, במידה והחום אינו מסולק, טמפרטורת הגוף עשויה לעלות במעלה אחת כל 5 דקות. הגורמים המשפיעים הינם: כושר גופני, הכנה - אקלום, אינטנסיביות האימון, תנאים סביבתיים כגון חום ולחות, ביגוד, ציוד וגורמים אישיים, כגון: מין, גיל, שימוש בתרופות / תוספי תזונה.
סבולת לחום הינה תכונה אישית, אשר ניתנת לשינוי ( אקלום ). גם בקרב ספורטאים שעברו את אותו תהליך אקלום, ניתן למצוא טווח סבולת שונה. לא ברור מהם המנגנונים המדויקים הגורמים להתפתחות מכת חום כתוצאה ממאמץ גופני, שכן ישנם ספורטאים אשר פתחו סבולת לתנאים חמים, התייבשות ועליה בחום הגוף, בעוד שספורטאים אחרים נאלצים להפסיק את הפעילות בתנאים נוחים יותר - ההסבר קשור בחלקו לעליה בטמפרטורת המוח. עליה בטמפרטורת המוח מ – 37 מעלות ל – 40 מעלות צלזיוס במהלך פעילות גופנית, גורמת לירידה בזרימת הדם המוחית, שינוי בפעילות גלי המוח, ירידה בכוח השרירים המקסימאלי ושינוי בזיהוי דרגת המאמץ – הרגשת המאמץ כקשה יותר. ישנם ספורטאים אשר מסוגלים "לעקוף" את מערכת העצבים המרכזית ולדחוף את עצמם להמשך פעילות גופנית נמרצת ולפתח מכת חום כתוצאה ממאמץ גופני.
לא בהכרח התייבשות
התייבשות אינה קשורה בהכרח להיפרתרמיה. באופן כללי, התייבשות במהלך פעילות גופנית בשיעור של 3-5% איבוד משקל הגוף, תגרום לירידה בזרימת דם בעור, בייצור זיעה ובקצב איבוד חום הגוף על ידי מנגנון ההזעה. אולם עליה בחום הגוף עשויה להתרחש גם כאשר מאזן הנוזלים בגוף תקין והינה תלויה במאזן בין החום הנוצר בגוף לבין החום המורחק מהגוף.
לא בהכרח בסביבה חמה
פעילות גופנית מאומצת בסביבה חמה ולחה, חוסר התאקלמות לחום וכושר גופני ירוד הינם הגורמים המובילים למכת חום כתוצאה ממאמץ גופני. יש לשים לב לכך שפעילות גופנית בעצימות גבוהה - מעל 75% VO2max ו / או פעילות גופנית מאומצת הנמשכת יותר משעה, עשויות לגרום למכת חום גם בתנאי טמפרטורה קרירים 18 – 8 מעלות צלזיוס. הגורמים לכך עשויים להיות למשל, כושר גופני ירוד, אימון במצב מחלה / חום גבוה, שימוש בתרופות או תוספי תזונה או מצב מחלה אשר גורמים לעליה בחום הגוף.
התאקלמות לחום
התנאים הבאים עשויים להגביר את הסיכון למכת חום כתוצאה ממאמץ גופני: אחוז שומן גבוה, רמת כושר גופני נמוכה, חוסר התאקלמות לחום, התייבשות, היסטוריה קודמת של מכת חום כתוצאה ממאמץ גופני, תפקוד לקוי של בלוטת הזיעה, כוויות שמש, מחלה נגיפית, שלשולים או תרופות מסוימות. הסיכון למכת חום כתוצאה ממאמץ גופני עולה באופן משמעותי כאשר ספורטאים חווים גורמי לחץ מרובים, כגון עלייה פתאומית בעצימות האימון הגופני, חשיפה ראשונית ממושכת לחום, חשיפה לתנאי לחות אשר אינם מאפשרים אידוי נאות של הזיעה, ביגוד שאינו מאוורר, מחסור בשעות שינה ותזונה לקויה. 10 עד 14 ימים של פעילות גופנית בתנאים מתאימים, יגרמו להתאקלמות סבירה ויפחיתו את הסיכון של מכת חום כתוצאה ממאמץ גופני.
הפיזיולוגיה של מכת חום
התהליכים הפיזיולוגיים הקשורים במכת חום כתוצאה ממאמץ גופני מתרחשים כאשר טמפרטורות האיברים הפנימיים עולה מעל 40 מעלות צלזיוס, אשר גורמת לפגיעה בממבראנות - קרומי תאים, שיבוש נפח התא, פגיעה במאזן חומצה בסיס, פגיעה בכושר התא לייצר אנרגיה ולבסוף למוות של תאים ואיברים. בקרב נפגעי מכת חום ניתן לראות פגיעה במוח, לב, כליות, מערכת עיכול, פגיעה המטולוגית ותפקוד לקוי של השרירים. הגורם הקריטי אינו טמפרטורת הליבה של הגוף אלא הטמפרטורה בכל אחד מאיברי הגוף. היפרתרמיה של רקמת שריר לב מדכאת את תפקוד הלב, זרימת דם לאיברי הגוף ואת זרימת הדם מהאיברים הפנימיים אל העור. לכן, ירידה בתפוקה הלבבית הקשורה בהיפרתרמיה גורמת להחמרת התופעה, עליה בטמפרטורת הליבה והיפוקסיה ( חוסר אספקת חמצן ) לרקמות הגוף, חמצת ופגיעה בתפקוד האיברים. עליה בטמפרטורת המוח גורמת לפגיעה בתפקוד מרכזים במוח, בניהם ההיפותלמוס, אשר מאיץ את הנזק על ידי שיבוש ויסות לחץ וזרימת הדם.
נזק למעי
פעילות גופנית גורמת להגברת זרימת הדם אל השרירים הפעילים. בזמן מאמץ מרבי, 80-85% מתפוקת הלב מופצת לשרירים הפעילים. המוח מווסת את לחץ הדם במהלך הפעילות הגופנית על ידי הפחתת זרימת הדם לאיברים הפנימיים ( בעיקר מערכת העיכול והשתן ), אשר מגבילה את זרימת הדם והחלפת חום במעיים. כתוצאה מכך עולה הטמפרטורה במעיים – היפרתרמיה מקומית ואיסכמיה ( חוסר אספקת דם ) של רקמת המעי. הנזק הנגרם לרירית המעי, אשר בעיקרו הינו פגיעה במחסום מפני זיהומים, מאפשרת לתרכובות בשם ליפופוליסכרידים LPS , אשר מקורן בחיידקי מעי "גרם שליליים'" לדלוף אל מחזור הדם המערכתי, תופעה אשר נקראת אנדוטוקסמיה. התייבשות יכולה להאיץ את התהליך.
נזק לרקמת השריר
תמס שריר - רבדומיוליסיס, אשר הינו התמוטטות סיבי השריר, מתרחש במכת חום כתוצאה ממאמץ גופני כאשר הטמפרטורה מגיעה אל הסף של קרום סיבי השריר בכ – 40 מעלות צלזיוס. בתנאים רגילים, רבדומיוליסיס מתרחשת בדרגה מסוימת בגלל הפעילות האקסצנטרית והקונצנטרית של השרירים, שמהווה סיבה שכיחה של רבדומיוליסיס, היפרתרמיה מקדימה את התהליך. כאשר ניזוק קרום סיבי השרירים, מיוגלובין ( חלבון אשר אוגר חמצן בתאי השריר ) משתחרר אל הדם ועלול לגרום לרעילות צינוריות הכליות ולכשל כלייתי במידה וזרימת הדם אל הכליות אינה מספקת. מאגרים תוך תאיים של אשלגן דולפים אל הדם ועשויים לגרום להפרעות בקצב הלב.
נזק לכליות
עליית הטמפרטורה מעל סף קריטי בכליות עשויה באופן ישיר לדכא את תפקוד הכליות ולגרום אי ספיקת כליות חריפה המוחמרת על ידי ירידה מתמשכת בלחץ הדם, התגבשות מיוגלובין, תהליכי קרישת דם מואצים וחמצת מטבולית הקשורה עם הפעילות הגופנית.
הכרה
זיהוי מיידי של מכת חום כתוצאה ממאמץ גופני הינו בעל חשיבות עליונה. ככל שהזיהוי והטיפול יתבצעו בשלבים מוקדמים יותר, כך יגדל הסיכוי שהספורטאי יוכל להתאושש מהמצב ויחזור לתפקוד תקין. הופעת הסימפטומים תלויה בדרגת החומרה ובאיברים אשר נפגעו. הסימפטומים לעתים קרובות אינם ספציפיים וכוללים בלבול, סחרחורות, התנהגות לא רציונאלית, עצבנות, כאבי ראש, אובדן ואיזון תפקוד שרירים, תשישות עמוקה, נשימת יתר, הקאות, שלשולים, הזיות, פרכוסים או עלפון. מדידת טמפרטורת הגוף הינה אמצעי האבחנה העיקרי במצב זה, אך לצידה יופיעו בדרך כלל גם לחץ דם נמוך – סיסטולי מתחת ל 100 מ"מ כספית, דופק מהיר ונשימה מהירה.
טיפול
במידה ונמצא באזור צוות מוסמך אשר יכול לספק טיפול רפואי, מומלץ לפנות אליו להתחלת טיפול מהיר. במידה ואין גורם רפואי אשר יכול לספק טיפול מידי, הפעולה המידית שצריך ליזום הינה קירור הגוף ופינוי למחלקת מיון של בית החולים. ככל שקדים את פעולת הקירור, כך תשתפר הפרוגנוזה של הספורטאי, כלומר סיכוייו להתאושש עם פגיעה מזערית ככל האפשר. פעולת הקירור היעילה ביותר, אשר קשורה לשיעור תחלואה ותמותה הנמוך ביותר, הינה טבילת הגוף במים קרים / במי קרח או הנחת שקיות קרח באזור בית השחי, צוואר ומפשעות. במידה ופעולה זו לא תתאפשר, מומלץ לשפוך מיפ קרים על המטופל ולדאוג לזרימת אוויר לשם אידוי המים וקירור הגוף.
סיכום
מכת חום אינה התייבשות, ספורטאים עשויים לסבול ממכת חום גם כאשר אינם מיובשים, אם כי התייבשות עשויה להקדים ולהחמיר את התופעה. תהליך האקלום הינו תהליך ממושך האורך בין 14 – 10 ימי אימון בתנאים מתאימים. נמצאים בסכנה ספורטאים אשר לא עברו תהליך אקלום נאות, אנשים בעלי כושר גופני שאינו מותאם למאמץ הנדרש, כל מי שסובל או סבל לאחרונה ממחלה כגון שפעת, חום גבוה, שלשולים או מחסור בשעות שינה.
המשך פעילות גופנית בטוחה ומהנה.
